אחד הפחדים הגדולים ביותר בנוגע לרילוקיישן הוא תחזוק הזוגיות בתוכו, והחשש מה יקרה אם היחסים יעלו על שרטון ונרצה לפרק את החבילה.
פרידה ופירוק משפחה הם אף פעם לא תהליכים פשוטים, אך ברילוקיישן הם הופכים להרבה יותר מורכבים, ומחייבים פתרונות יצירתיים לדילמות ייחודיות כמו:
1. האם מסיימים את הרילוקיישן וחוזרים כל המשפחה לארץ?
2. האם בן הזוג שבעקבותיו המשפחה יצאה לרילוקיישן נשאר לעבוד במדינה אליה עברתם, ושאר המשפחה חוזרת לארץ, ומה יהיו הסדרי הביקור?
3. האם כל המשפחה נשארת ברילוקיישן למרות הפרידה? איך מתארגנים מבחינת מגורים, כספים, ומה קורה לויזת השהייה של בן הזוג שהתלווה לרילוקיישן?
4. אם אתם ישראלים שהתחתנו עם בן-זוג זר ומתגוררים במדינה שלו/ה? האם תשארו להתגורר במדינה או תחזרו לארץ עם הילדים של שניכם? מה קובע החוק המקומי, הישראלי ומה אמנת האג אומרת לגבי הילדים המשותפים?
5. הילדים, גם אם נולדו בישראל, יתכן ויש להם מעמד משפטי במדינה בה אתם מתגוררים, חשוב לבדוק מה המעמד שלהם, ואיך זה משפיע עליהם מבחינת מגורים, יציאה מהמדינה וכדומה.
אבל בואו לא נקדים את המאוחר, נכון, גירושין בעקבות רילוקיישן מתרחשים, יחד עם זאת, אפשר בהחלט לשמר ואפילו לחזק את הקשר הזוגי תוך הבנת האתגרים הייחודיים שהרילוקיישן מציב.
להלן מספר דוגמאות לאתגרים שונים שיכולים להופיע, וטיפים איך להתנהל איתם בתוך מערכת היחסים הזוגית:
קבלו החלטות משותפות – גם אם יצאתם לרילוקיישן בעקבות העבודה של אחד מכם, חשוב שכל ההחלטות הקשורות לאורח החיים ברילוקיישן תתקבלנה ביחד כמו למשל: לאיזה מדינה עוברים, באיזו שכונה מתגוררים, מספר שעות העבודה מחוץ לבית, האם זה בסדר עבור שניכם שהעבודה כרוכה בנסיעות רבות וארוכות ברחבי המדינה ו/או היבשת, לאיזה גנים ובתי הספר הילדים ילכו: פרטיים/ציבוריים/יהודיים, כן או לא עזרה בבית, ועוד.
ברור עמדות ותיאום ציפיות מראש, יכולים למנוע מצב של הצטברות כעסים והטלת האשמות אחד בשני מאוחר יותר.
דברו בפתיחות ובכנות גם על נושאים רגישים – לפעמים קל להתעלם ולא לדבר על נושאים רגישים כמו: שעמום של בן הזוג שאינו עובד ברילוקיישן, בדידות וחסך בחיי חברה, ערך עצמי נמוך בגלל עצירת ההתפתחות המקצועית, געגועים ורגשי אשמה על המשפחה שבארץ, ותחושה של איבוד העצמאות והחופש שהיו ברורים מאליהם בישראל.
לפעמים ההיסוס לגעת בנושאים הללו נובע מהחשש לזעזע את הסטטוס קוו בתוך הרילוקיישן ופחד ממה יקרה אם תעשו זאת, ולפעמים הוא נובע מהפחד להודות, לעצמינו ולבן-זוגנו, שהרילוקיישן אליו יצאתם בהרבה התלהבות והתרגשות, אינו כל כך זוהר ומוצלח כמו שציפיתם. אבל אם לא תשתפו אחד את השני במחשבות הללו, אז הכעסים והרגשות הקשים יצטברו, ולבסוף ההתפרצות תגיע, ותוצאותיה עלולות להיות קשות מאלו שהיו מתרחשות אם הייתם פותחים את הנושאים ומדברים עליהם מוקדם יותר.
הזדמנות לחיזוק החברות ביניכם – טוב תמיד ולא רק ברילוקיישן 🙂 . בארץ, במיוחד בישראל, בוודאי הייתם מוקפים במערכת תמיכה רחבה – משפחה מורחבת, חברים שמלווים אותכם שנים, קולגות בעבודה, ועוד, כאלה שעל כתפיהם נהגתם לבכות ולקטר כשבן זוגכם היה עסוק, או סתם כי בא לכם. ברילוקיישן, אתם לבד, בוודאי תצרו חברויות חדשות, אך אלו, לפחות בהתחלה, אינן מספקות את אותה תחושה של ביטחון ופתיחות כמו שיש לכם עם החברים שבארץ, או שאתם חיים בקהילה ישראלית קטנה ומחוברת ולא תמיד מרגישים בטוחים לשתף במה שעובר עליכם.
האתגרים המשותפים שאתם חולקים עם בן זוגכם ברילוקיישן והריחוק ממערכת התמיכה הרגילה שלכם, מהווים הזדמנות נפלאה לחיזוק מערכת היחסים הזוגית, למציאת זמן איכות לבילוי משותף, לשיחות עמוקות על נושאים שכבר הרבה זמן לא היה פנאי לדבר עליהם, ואפילו לגילוי צדדים חדשים ויפים של בן הזוג, וגם כאלה שכבר שכחתם…
חשוב לנהל שיחות רציניות על נושאים פיננסיים וקריירה מקצועית – בחרתי להקדיש סעיף נפרד לתחום הזה, מכיוון שאני רואה בו נושא מרכזי שמשפיע רבות על יציבות היחסים הזוגיים ברילוקיישן, בעיקר במקרים בהם בן הזוג שהתלווה אינו רשאי לעבוד במדינה, או אינו יכול למצוא עבודה כי אינו דובר את השפה המקומית או שאין לו את הרשיונות המקומיים המתאימים (רוקחות, עריכת דין, ראיית חשבון, פסיכולוגים, ריפוי בעיסוק, פיזיוטרפיה ועוד).
בן הזוג המתלווה, זה שעוזב את מקום העבודה בארץ, מוותר למעשה על רציפות מקצועית-תעסוקתית, שנות ניסיון בעבודה מחוץ לבית, הפרשות לפנסיה, קרנות השתלמות וכדומה. אומנם כיף לקחת פסק זמן מהמירוץ המטורף של החיים, אך כדאי לחשוב גם על מה יהיה אחר כך, מה עושים בנוגע להפרשות לפנסיה או קרנות השתלמות למיניהן (גם אלה מכם שרחוקים מגיל הפרישה), ולהגיע להבנות ברורות שתהיינה מקובלות על שני הצדדים.
איך אתם רואים את היחסים הזוגיים שלכם ברילוקיישן? שתפו בתגובות והוסיפו עוד המלצות משלכם.