תארו לעצמיכן שאתן נמצאות ברילוקיישן במדינה זרה, רחוקות מהבית ומהמשפחה הקרובה, ושממש לפני זמן קצר ילדתן תינוק מקסים ובריא, אבל אתן לגמרי לא מאושרות, אלא חשות עצבות, ריקנות, יאוש, אפטיות, ובוכות ללא הפסקה.
זה בדיוק מה שקרה לתמר קלר לאחר שילדה את בתה השלישית בזמן שהיתה ברילוקיישן בטורונטו/קנדה. בהתחלה ייחסה זאת ל"בייבי בלוז" אבל מהר מאד הבינה שהיא חווה דכאון לאחר לידה.
דכאון לאחר לידה הוא תופעה שמתרחשת בקרב אחוז נכבד למדי של נשים ויחד עם זאת בארץ עדיין קיימת סטיגמה, והמודעות לתופעה ולאפשרויות הטיפול הרחבות הקיימות, לוקה בחסר.
ואם בארץ המצב הוא כזה, אז תארו לכם מה קורה לאישה שחווה דכאון לאחר לידה במדינה זרה, איך יודעים למי לפנות כדי לקבל עזרה, והאם כדאי לסיים את הרילוקיישן ולחזור לארץ.
תמר קלר מספרת בפתיחות רבה, בראיון הוידיאו על הדכאון שחוותה, על איך טיפלה בעצמה ובילדים הנוספים שבבית, למי פנתה ומי היה שם לצידה ברגעים הקשים והבודדים שעברו עליה. תמר גם שופכת אור על ממדי התופעה, על ארגוני הסיוע הרבים שקיימים היום בכל העולם ושאליהם ניתן לפנות, וגם משקיטה פחדים של נשים שבוחרות לא לפנות ולבקש סיוע, מחשש שרשויות הרווחה במדינה הזרה יוציאו את הילדים מהבית.
הסיפור של תמר הוא על משבר וצמיחה בתוך הרילוקיישן, ויש לו סוף טוב ואופטימי; לאחר שתמר חזרה מהרילוקיישן בקנדה היא ייסדה את ברכת אביה, וכיום היא עוסקת בהעלאת המודעות לתופעה, וגם מלווה ותומכת בנשים בהריון ולאחר לידה.
הנה הראיון המלא: