רילוקיישן הוא סוג של מסע באמצע החיים – מסע למחוזות לא מוכרים שיש בו הרבה מרכיבים מאתגרים, מרגשים, מפחידים, מלהיבים, מסקרנים ועוד.
לכל אחד מאיתנו היוצא לרילוקייישן, יש את הסיפור האישי שלו, אך בגדול כולנו עוברים את אותו מסע, שאפשר לתאר אותו דרך "מסע הגיבור" של ג'וזף קמבל.
ג'וזף קמבל בספרו ה"גיבור בעל אלף הפנים" מתחקה אחר סיפורם של גיבורים מיתולוגים מוכרים כמו – בודהה, אברהם, משה, ישו, קרישנה ואיזיס, אמאטרסו היפנית, קונוהור האירי, המלך ארתור ועוד, וטען שלכולם יש סיפור משותף עם מבנה עלילה דומה שאותו הוא כינה מונו מיתוס – Mon-Myth:
קמפבל מתאר 17 שלבים במסע הגיבור המחולקים ל-3 חלקים: הפרידה, החניכה והחזרה. כאשר לא כל הסיפורים מכילים בהכרח את כל 17 השלבים באופן מפורש.
בפוסט הזה אדגים 14 שלבים מתוך "מסע הגיבור" דרך הרילוקיישן הראשון שלי כאדם בוגר לונצואלה:
חלק ראשון – הפרידה
שלב 1 – הקריאה: הגיבור מתחיל את המסע מתוך חיי שגרה, אך משהו בתוכו אינו רגוע, הוא מרגיש שהחיים שלו נועדו למשהו מרגש יותר, וכמעט מיד אחר כך מגיעה הקריאה שמדרבנת אותו לצאת מאיזור הנוחות המוכר להרפתקאה ולעולמות לא ידועים.
החיים שלנו התנהלו בשגרה מבורכת; רונן, בן זוגי הצטרף כבר למשרד החוץ, והתחיל את מסלול קורס הצוערים שנמשך שנתיים, אני עבדתי כמנהלת מחלקת יבוא אוירי וימי בחברת שילוח מטענים, לאמיר בננו הבכור מלאו שנתיים, ובדיוק רכשנו דירה חדשה. השליחות אומנם היתה באופק, אבל נראתה רחוקה מאד ולא קשורה לחיים היומיומיים שלנו.
שלב 2 – הסירוב לצאת – לרוב כשמגיעה ההזדמנות לצאת להרפתקאה הגדולה, הגיבור מסרב, להיענות לה מתוך תחושת פחד, חוסר מסוגלות, חוסר ביטחון מחויבויות ועוד.
שנה לתוך קורס הצוערים של משרד החוץ, וכשנה לאחר הסכם אוסלו נפתחו המון נציגויות ישראליות חדשות ברחבי העולם ונוצר צורך לאייש אותן. רונן קיבל הצעה לצאת לשליחות לפני סיום קורס הצוערים. מה עושים? רק עברנו לדירה החדשה, ולאסף הבן השני מלאו רק 3 חודשים. סירבנו לצאת, אמרנו שלא מתאים לנו כרגע מבחינה משפחתית.
שלב 3 – הסיוע מכוח רב עוצמה – ברגע שהגיבור התחייב למסע, במודע או שלא במודע, החונך שלו, לרוב בעל כוחות מיוחדים, מופיע. לרוב הוא גם יצייד את הגיבור בחפץ אחד או יותר – קמע, מענק, ידע, תמיכה, שיסייעו לו בהמשך מסעו.
עברו כמעט שנתיים, קורס הצוערים עומד להסתיים, והשיבוצים בפתח. לא להאמין כמה מהר זה עבר. ווואללה, אנחנו באמת עומדים אוטוטו לצאת לרילוקיישן ועוד לונצואלה, אותה בכלל לא הכרנו. השיר ונצואלה אין דומה לה התחיל להתנגן לי בראש, מפלס החרדה עלה, הבטן התכווצה, הלב דפק מהר, והספק התגנב – בשביל מה אנחנו צריכים את זה ומה רע לנו בארץ?
ובדיוק אז, התחיל תהליך ההכנה לרילוקיישן – משרד החוץ, מטעמו יצאנו, פילס לנו את הדרך, סיפק לנו מידע, הכוונה, קורסי הכנה, ותמיכה, כדי להקל עלינו את היציאה הקרבה. במקביל, מצאנו אנשים שהכירו מקרוב את ונצואלה – עולים חדשים מונצואלה, אנשים שהתגוררו שם בעבר מספר שנים, שליחים ששירתו בוונצואלה והגיעו לחופשת מולדת (כל זה היה טרם ימי האינטרנט ופייסבוק), והתחלנו לאסוף עוד ועוד מידע ולהרגיש יותר בטוח ונוח לקראת היציאה.
שלב 4 – חציית הסף – זהו המקום בו הגיבור עובר בפועל לתוך מסעו; הוא עוזב את המוכר אל עבר המסע והסכנות הכרוכות בו, ומגיע למקומות בהם החוקים והמנהגים זרים לו.
חציית הסף אצלנו התבטאה בטיול בארה"ב לפני ההגעה לוונצואלה. היות ואין טיסה ישירה לוונצואלה החלטנו לטוס דרך ארה"ב, לעשות שם חניית ביניים של מספר ימים ולבקר בדיסני וורלד. נפרדנו מהמשפחה ומהחברים הקרובים ויצאנו להרפתקה ולחיים חדשים.
שלב 5 – בטן הלוויתן מסמלת את הפרידה הסופית מאזור הביטחון הגיבור מאמץ סופית את הסכמתו ליציאה להרפתקה ומוכן לעבור שינוי.
לאחר החופשה באורלנדו, עלינו על מטוס קטן, ולאחר טיסה שלוותה בכיסי אויר וטלטולים רבים, הגענו ארבעתנו היישר ל"בטן הלוויתן" לקרקאס.
חלק שני – החניכה – כאן מתרחשת רוב רובה של ההרפתקה. חלק מהשלבים שקמפבל מתאר בחלק הזה, לא בהכרח מופיעים בכל רילוקיישן, אך המבנה העיקרי של ההרפתקה נשמר, ואתייחס כאן רק לשלבים הרלבנטים לסיפור שלי.
שלב 6 – דרך הייסורים וההתנסויות – זהו שלב בו עובר הגיבור מבחנים, מטלות ואתגרים שעליו לצלוח על מנת לעבור את השינוי המיוחל ולהוכיח שהוא ראוי. לרב ייכשל הגיבור וייאלץ לחזור על ניסיונותיו כשלוש פעמים.
הנחיתה בקראקס היתה קשה – בלגן עצום בשדה התעופה, שנינו לא דוברים ספרדית, אנגלית אף אחד מהמקומיים לא מבין, צריך להשגיח בשבע עיניים על שני ילדים קטנים, ובמקביל לחפש את נהג השגרירות כדי שיסיע אותנו לבית המלון שהוזמן עבורנו. סוף סוף, אחרי הרבה טלטלות וביורוקרטיות, אנחנו והמזוודות נכנסים לרכב. בדרך לעיר אנו מתוודעים לשכונות העוני, ה"באריוס" של קראקס, וקשה להתעלם מהפער בין מה שחווינו במיאמי ואורלנדו למציאות העגומה שנגלית לפנינו.
במהלך חצי השנה הראשונה היינו עסוקים בהסתגלות ובצליחת אתגרים מורכבים כמו – מציאת דירה מתאימה למגורים, הבנת חוזה הדירה מבחינה משפטית, רכישת ספרדית בסיסית שתאפשר לנו להסתדר בחיי היומיום, מציאת רופא משפחה, וגנים לבנים, איפה כדאי לקנות מצרכים לבית, בשר, בגדים, צעצועים, איך להתנהל ברחובות מבחינת בטיחותית ולהימנע מאירועים כמו – חטיפות וגנבות, ועוד לוגיסטיקות שונות.
וברמה הרגשית היה גם לא פשוט –אני ויתרתי על מקום העבודה שלי כדי להתלוות לשליחות, ונאלצתי להסתגל להיות "אשתו של", ולעבוד בשגרירות בעבודה מאד לא מספקת, ורונן, בן זוגי, היה צריך להסתגל למסגרת העבודה בתוך שגרירות ישראל ולהכיר הרבה עובדים ואנשי סגל חדשים.
שלב 7- המפגש עם האלה/אלוהות – זוהי הנקודה בה הגיבור מרגיש כל יכול ולרוב חווה אהבה שיש בה הכוח והמשמעות לחוות את חוויית הכול-יכול. זהו שלב חשוב ביותר ולרב הוא מיוצג בהתאהבות בדמות אישה קסומה ונחשקת.
במשך הזמן, רכשנו חברים בעיקר יהודים וישראלים, שסייעו לנו רבות בהתאקלמות ובתקשורת מול המקומיים, פטפטנו מעט בספרדית, התחלתי להשלים עם הסטטוס החדש שלי, ואת דמות האישה ייצג עבורנו – חורחה מלדונדו, המורה שלנו לספרדית, שהיה שם עבורנו לאורך כל התקופה, וסייע לנו מכל הלב. הוא אשתו ושני הילדים שלהם היו כמו משפחה שניה עבורנו.
שלב 8 – הפיתוי – הגיבור עומד בפני פיתוי שקורא לו לנטוש את דרכו.
במהלך השליחות הגיעו לבקר אותנו משפחה וחברים, ובאחד מהביקורים הללו, רונן קיבל הצעת עבודה מאד מפתה מחוץ למשרד החוץ, שהעמידה אותנו בפני דילמה לא פשוטה – האם לארוז את החפצים שלנו, לעזוב את משרד החוץ ולחזור לארץ עם שני בנים והריון שלישי.
שלב 9 – כפרה – בשלב זה הגיבור נוטל יוזמה על חייו, לעתים לאחר עימות עם דמות שהחזיקה בכוח חשוב עליו.
התלבטנו מספר שבועות מה לעשות. נזכרנו בסיבות בגללן החלטנו להצטרף כמשפחה למשרד החוץ, ובדקנו האם הן עדיין תקפות עבורנו, ולבסוף החלטנו להמשיך בשליחות ורונן סירב להצעה שקיבל.
שלב 10 – ההצלחה – בשלב זה הושגה מטרת המסע. בשלב זה הגיבור עובר טרנספורמציה או שעומדים לרשותו כוחות ריפוי ושינוי.
מהרגע שקיבלנו את ההחלטה להישאר בוונצואלה, כל הפרספקטיבה שלנו על השליחות השתנתה, הרגשנו בטוחים והרשינו לעצמנו סוף סוף להינות ולהתערות עמוק יותר בסביבה החברתית שלנו.
הספרדית השתפרה פלאים, אייל הבן השלישי שלנו נולד שם, וקראקס הפכה לבית שני שלנו. עד היום 20 שנים אחרי אנחנו נזכרים בגעגועים עם המון נוסטלגיה בחיים הנפלאים שהיו לנו בוונצואלה.
חלק שלישי – החזרה – סיום הרילוקיישן והחזרה הביתה לישראל
שלב 11 – הסירוב לחזור – לאחר שמצא בעולמו האחר את שביקש (הצלחת המשימה), יתכן ויסרב הגיבור לשוב למקור מחצבתו על מנת להנחיל את ההצלחה או הידע שרכש במסע.
לאחר תקופת זמן בוונצואלה הגענו לפרשת דרכים, אמיר, הבן הבכור היה אמור לעלות לכיתה א', ואנחנו עמדנו בפני החלטה – להישאר בקראקס ולהעביר אותו לבית ספר דובר אנגלית, שם יאלץ שוב ללמוד שפה חדשה. לעבור לשליחות במדינה אחרת, שם כולנו נצטרך להסתגל למדינה חדשה, או לחזור לארץ, גם לארץ מן הסתם לא יהיה פשוט להסתגל, אבל לפחות את השפה והתרבות אנחנו מכירים.
חודשים התלבטנו מה כדאי לעשות, והפיתוי להישאר היה גדול מאד. אחרי כל כך הרבה מאמצים וקשיים הרגשנו סוף סוף בבית, והחיים התנהלו להם בשגרה נעימה ומבורכת.
שלב 12 – ההיחלצות המופלאה – כמו שהיה זקוק לעזרה כדי לצאת מהעולם הרגיל, לעתים הגיבור צריך שיעזרו לו כדי לחזור אל העולם הרגיל.
לבסוף, החלטנו לחזור הביתה לישראל. מהרגע שנפלה ההחלטה, העניינים התקדמו במהירות שיא. רונן קיבל הצבה חדשה במשרד החוץ בירושלים, רשמנו את הבנים לגנים ובית ספר בארץ, וכמו ביציאה לשליחות גם הפעם משרד החוץ סייע לנו בכל הלוגיסטיקות הקשורות לחזרה לארץ.
הפרידה מהחברים שרכשנו בוונצואלה, מהעיר בה התאהבנו, ומהתרבות המקומית כאבה מאד. למרות ההתרגשות לקראת החזרה הקרובה הביתה, הלב נצבט, והתחזקה ההבנה שבקרוב מאד נעלה על מטוס, נשאיר את וונצואלה הרחק מאחורינו, ומי יודע מתי נגיע לשם שוב.
ואכן, חצי שנה אחרי שחזרנו לארץ, עלה לשלטון הוגו שאבס, ומספר שנים לאחר מכן וונצואלה ניתקה את יחסיה עם ישראל, ואנחנו נשארנו עם החלום לחזור ולבקר בוונצואלה, ולהראות לאייל היכן נולד. מי יודע אולי זה עוד יתאפשר בעתיד.
שלב 13 – חציית הסף – הגיבור שב אל העולם הרגיל וכעת עליו להבין איך לשלב את החכמה שרכש בעולם המיוחד עם חייו הרגילים.
החזרה לארץ היתה מרגשת אך מאתגרת לא פחות מהיציאה ממנה. הארץ שעזבנו נראתה לנו שונה מזו שזכרנו, וההתאקלמות אליה ארכה מעל לשנה. המשפחה והחברים כבר התרגלו לשגרת חיים חדשה, בה לנו לא היה חלק בשנים האחרונות, והסיפורים והחוויות שלנו מהשליחות לא ממש עניינו אותם.
רכשנו הרבה תובנות וצברנו ניסיון חיים שונה בשליחות, ועכשיו ניסינו למצוא דרך לשמר אותם ולשלבם בתוך החיים החדשים/ישנים שלנו בארץ.
שלב 14 – החופש לחיות – ההצלחה מזכה בחופש מפחד וממוות שהוא למעשה משמעות החופש לחיות. הכוונה לחיות את הרגע, לא לצפות העתיד ולא להצטער על העבר.
לאחר שנה, התרגלנו לארץ, הבנים הסתגלו למסגרות הלימודיות ורכשו חברים חדשים, ונצואלה נראתה רחוקה מאד, אך בין כתלי הבית התנגנה לה המוסיקה הספרדית, ובמטבח התבשלו מאכלים וונצואלנים אהובים שלמדנו להכין שם.
ארבע שנים מאוחר יותר יצאנו לרילוקיישן נוסף– באוטווה שבקנדה, והתחלנו מחדש את "מסע הגיבור" שלנו.
אתם מוזמנים לשתף בתגובות ולספר על מסע הרילוקיישן האישי והייחודי שלכם.