האם אתם זוכרים את התכונה והאווירה לפני החגים בזמן שחייתם בארץ?
- החנויות העמוסות לעייפה במתנות לכבוד ראש השנה.
- המתכונים המיוחדים לכבוד החג הממלאים את כל תוכניות הטלויזיה והמגזינים.
- הילדים שחזרו מהגן ומבית הספר ואיתם שלל של שירים ויצירות הקשורים לחגים.
- ריח הסתיו ופריחת החצב שמורגשים בעוצמה רבה לפני ראש השנה.
- ותחילת אמירת הסליחות בבית הכנסת (למי שנוהג ללכת).
האם אתם זוכרים גם את …
- ההתעסקות הבלתי פוסקת בשאלות כבדות משקל כמו מי מארח את החג, ואצל מי מתארחים השנה.
- ההתחשבנויות המשפחתיות הישנות שעולות על פני השטח ויוצרות חיכוכים ומריבות חדשים.
- המתחים עם בן הזוג הלוחץ עליכם לחגוג את החג אצל המשפחה שלו.
- ואת ההתרוצצויות האינסופיות להספיק הכל לפני שהחג נכנס.
איך אתם הנמצאים כרגע ברילוקיישן מרגישים?
- האם אתם נמנים על אלו השמחים שהרילוקיישן שיחרר אותם מהטלנובלה המשפחתית?
- האם אתם עצובים, מתגעגעים וחולמים על הרגע בו תחזרו לארץ ותוכלו שוב לחגוג את החג בקרב המשפחה הקרובה?
- או שאולי אתם נמצאים על איזה שהוא רצף שנע בין רגשות שמחה והקלה שהסאגה המשפחתית הקבועה נחסכה ממכם לבין רגשות של געגועים, ונוסטלגיה לאוירת החגים בארץ?
רובינו נמצאים היכן שהוא על הרצף, מוצפים במגוון של רגשות וחשים בעוצמה רבה יותר את הזרות והניכור במדינת הרילוקיישן, כי הרי יש רק מדינה יהודית אחת בעולם 😉
איך אתם בוחרים לחגוג או לציין את החגים ברילוקיישן?
אנחנו למשל בונצואלה, נהגנו לחגוג את החגים עם קהילת השליחים הישראלים בקראקס. לפני כל חג התגבשה ועדה שהורכבה מ 3-4 אנשים שתפקידם היה למצוא מקום, לבחור קייטרינג, לחלק הזמנות ולארגן פעילות לילדים. ארוחת החג עצמה היתה תמיד עליזה ושמחה, ונשארו לי זכרונות נעימים מאד מהאירועים הללו.
בקנדה, שלושת הבנים כבר היו גדולים יותר, וגם הם לקחו חלק בהחלטות המשפחתיות. אני זוכרת שבשנה הראשונה, כשרק הגענו לאוטווה, הם ביקשו שנחגוג את ערב ראש השנה בבית, רק חמישתנו. המסורת המשפחתית המורחבת חסרה להם מאד, והם לא הרגישו בנוח לחגוג את החג עם אנשים זרים; הבנו אותם, וכיבדנו את הבקשה שלהם. בשנים הבאות כשהם כבר התערו בחיים החברתיים המקומיים, נהגנו לחגוג את החגים עם ישראלים או עם הקהילה היהודית, בדרך כלל אצל משפחות שהבנים מכירים או שיש להם שם חברים טובים.
בבלגיה, קרה לא פעם שדילגנו על ערב החג ונסענו לטיול משפחתי; הרי מבריסל כל כך קל וזול להגיע לכל מקום באירופה המערבית, אז למה לא לנצל את ההזדמנות? בפעמים שכן חגגנו, המשפחה בארץ החליטה להגיע אלינו לחג, שכן, להבדיל מונצואלה או קנדה, בריסל יחסית קרובה לישראל, או שהתאספנו מספר משפחות ישראליות המתגוררות בבריסל וחגגנו ביחד את החג.
מה אתכם? מה אתם בוחרים לעשות?
כי, כשאתם נמצאים ברילוקיישן, משוחררים ממחויבויות משפחתיות ומהרגלים קבועים, ניצבת בפניכם הזדמנות נפלאה של בחירה.
ובדיוק במקום הזה, אני מזמינה אתכם לעצור לרגע, להתבונן עמוק פנימה, להתחבר מחדש לערכים שלכם, ולהחליט מה הכי נכון עבורכם ועבורר משפחתיכם.
אל תעצרו שם…
פנו זמן ושוחחו עם כל אחד מבני המשפחה הגרעינית (כל אחד בהתאם לגיל שלו) כדי לברר מה הוא מרגיש, איך הוא רואה את החגים, ואיך היה מעוניין לציין אותם.
וכשתהיה בפניכם תמונת מצב ברורה, תבחרו ביחד איך אתם חוגגים את החגים.
בברכת חג שמח ושנה נהדרת מלאה בחויות, בריאות, צמיחה, שגשוג והצלחה